לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

צמח בר


כינוי: 

בת: 57





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

יום שישי בצהרים


 

ויצאתי מהבית על מנת לקנות תרופות.

את הירידה מביתי לכיוון בית המרקחת עשיתי לא יציבה לגמרי, הולכת בזיגזגים.

אחרי כן המשכתי עוד מרחק מה למעדניה שם קניתי את הגבינה שאני אוהבת.

משם בקו ישר (הרחוב בכל אופן) עד לפיאצה בה מורידים את המזרקה שעמדה למעלה משלושים שנה.  כפי הנראה למשהו פחות חלוד, פחות בזבזני.

ברחבה יש אוסף של דוכנים, כמדי יום שישי, אמנם לא צבעוני ושוקק כמו בנחלת בנימין אבל נחמד.

יש שם דוכנים שאין בנחלת בנימין, ומן הסתם יש בנחלת בנימין הרבה יותר דוכנים שאין כאן.

אין כאן אמנים המוכרים יצירתם, בפימו, או בזכוכית, אין ליצן או פנטומימאי לבוש בתלבושת חצר מהמאה ה- 16 שיעמוד ויאסוף אנשים סביבו, אין דוכן של מוביילים, או עבודות בעץ ועוד ועוד, אין את כל זה.

יש כאן דוכנים של פיצ'עפקס בחמישה ועשרה שקלים, מיני תמרוקים מחברות לא מוכרות, אביזרי איפור והתקשטות, כאלו שאפשר למצוא בשוק הכרמל, אבל אם היינו בשוק הכרמל, לא היינו כאן, מן הסתם.

תכשיטים זולים ויקרים, משקפיים ממותגים, ואיזה דוכן של פירמה נחשבת לכלי מטבח.

לא צפוף כאן, וזו מעלה גדולה בעיניי, יש מרווחים גדולים בין האנשים, ואני שיש לי פוביית קהל וצפיפות, לא נלחצת.

שרירי רגליי כואבים כמו לאחר מאמץ קשה, והנשימה קשה עליי.

הפלאפל שנמכר כאן כבר למעלה מחמישים שנה- בין הכי טובים שיש לעניות דעתי- ע"י אותה המשפחה ואותה המוכרת שמאז שאני זוכרת אותה, נראית אותו הדבר עם התסרוקת המנופחת.

הפלאפל הזה שבדרך כלל מעביר אותי ייסורי התאפקות, לא מזיז אצלי ולו שרירונצ'יק בקרום החשק, מה שאומר לי (אז איף איי דידנט ניו איט ביפור) שמצבי הבריאותי לא הכי שפיר.

כן, אני יודעת, ככה כבר עשרה ימים, והמצב משום מה אינו משתפר.

את הדרך למעלה, בחזרה הביתה, אין לי מושג כבר איך אעשה.

התעייפתי.

הרופא ציקצק בלשונו, ואמר- קיבלת אנטיביוטיקה ממש חזקה- לעשרה ימים, ולא לחמישה כפי שבדרך כלל.  אני חסר אונים, ואין לי איך לטפל בך, חוץ מאשר להמליץ על עוד מנוחה.

ואמנם לא רע לי בבית, אני לא מאלו שמשתגעים מרוב שעמום בבית. נהפוך הוא, תמיד יהיה לי מה לקרוא, לכתוב, לגלוש, לבלג, וכו'.

אבל אני משערת שכך אי אפשר להמשיך.

יושבת על ספסל בפיאצה.

אנשים עוברים ושבים.

אני כותבת.

מישהו ניגש אליי, אומר שלום, עבדתי איתו בעבר.

אמרו עליו שהיה לו רומן עם הבוסית שלי.

הוא טורח להדגיש בפניי, שהוא עם חברתו כאן, אישתו לעתיד.

מחפש עבודה.

גם אני, רוצה עבודה חדשה.

לא מוצא בעיניי שם.

 

נכתב על ידי , 19/11/2005 11:08  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצמח בר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צמח בר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)