איפ איי קנט הב יו, צרחתי עם הגדולים מדורם, איי דונט וואנט נו-באדי,בייבי.
איש התריסים, מסתכל אליי ומחייך.
אני ממשיכה להתקשקש באייסיקיו עם מפעיל הצמ"ה.
החבר של החבר לשעבר, שהחברה שלו הייתה פעם חברה שלי, ושנורא שמח לחדש את הקשר איתי מבלי שהיא תדע.
וואן וואי טיקט, וואן וואי טיקט טו דה מון, התחלף לו השיר, ואני מנענעת במרץ בראש, רוקדת בישיבה, אם הפועלים לא היו בבית הייתי קמה לרקוד.
מאז חצות גשם יורד בזלעפותיו, והחפצים במרפסת השירות כמעט טבעו, שכן מסגרת העץ העתיקה החליטה לקרוס דווקא הלילה, ולהפסיק לאטום את הבית מפני מפלי המים הזולגים בחוץ.
מזל שהבניין עובר שיפוץ ובעל הבניין, נמצא פה כל הזמן.
טלפון קטן והא מוקפץ.
"אני אקרא ליאצק. הוא יחליף לך (לי?) את החלון".
דקה אחרי זה, האיש מחנות הסמוכה מגיע,
אומר אהלן, שואל איפה הצמה?
אני מפזרת את השיער מראה לו את הצמה;
הוא שמח, אומר, ככה אנחנו מזהים אותך, ומתחיל למדוד.
שי'ז קרייזי לייק א פול...
את רוצה להתחתן איתי?
שאל אחרי כמה שעות, וכפי הנראה התכוון לכך.
אבל שתדעי לך שאני רציני.
אם את לא, אז בואי נוותר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
