צמח בר

לפני כמה ימים חלמתי.

כרגיל החלומות שלי מסובכים, לפעמים זה טיולים, מסעות ברגל, עם עליות וירידות, לפעמים זה נסיעות עם מחלפים, וצמתים, וערים אחרות. הפעם זה היה יום סידורים באזור תעשיה, והייתי צריכה לעלות ולרדת במדרגות, בלי מעלית.

עברו כמה ימים מאז.

אני לא זוכרת הרבה מהחלום.

אני כן זוכרת את הסוף.

נכנסתי למחסן שהייתי צריכה לקחת משם משהו.

המחסן נעול, בדלתות מתכת, גדולות, אטומות. מנורת החומרים המסוכנים מהבהבת מעל.

אבא שלי ישב בכניסה.

"נכנסת לשם?", אני שואלת.

הוא יושב על הכיסא, חצי שרוע, מהנהן, כמו אין בכוחו לענות לי.

על מצחו הגבוה אני מבחינה בפצעים חדשים, שלפוחיות גדולות, חלקן מבוקעות.

"נכנסת בלי מיגון?" אני שוב שואלת.

והוא שוב מהנהן.

"אבל זה חומרים מסוכנים", אני מרימה קולי, "אתה רוצה למות?"

והוא מביט בי, בעיניו חיוך שקט, ואני מבינה.