לא הצלחתילהגיב לשדות, בתגובות אצלו, אז עשיתי נתחכמה לו, ואני מעלה זאת כפוסט!!!!
ג'י,
כתבתי תגובה ארוכה ומנומקת, וחצי ממנה נמחק לי...
עכשיו גם תגובות ארוכות אכתוב על הוורד, ואעתיק.
ננסה לשחזר:
בתור אחת שסגרה כמה פעמים פוסט לתגובות, ובתור אחת שלא סגרה פוסט לתגובות, כי לא היה לה כח אפילו לכך, ופשוט לא ענתה לתגובות, יש לי מה להגיד:
- אנחנו כאן בבלוגיה, כי אנחנו זקוקים ללתומת לב, לחיבוק ולתמיכה.
- כל רעיון הכתיבה הוא צורך בהנ"ל.
- פסטיבל של חיבוקים ואהבה- מוצדק, לגיטימי, רצוי, ונצרך. אין שום רע בכך. נהפוך הוא, אחרת לא היינו קבוצת תמיכה, או יתר מזה- לא היינו אנושיים אלא מכונות.
- אם סוגרים פוסט לתגובות- זו לא הזדקקות לתשומת לב- זו צעקה לעזרה, לא זעקה, צרחה שנובעת מעומקו של הלב.
- זה אומר גם שאין יכולת נפשית להתמודד או לקבל אפילו חיבוק ואהבה. זה כואב.
- אתה לא טיפוס שלא יענה לתגובות (כמוני לדוג')
- לכן סגרת אז את הפוסט- ולכן פתחת את הנושא לדיון עכשיו, משעברו כמה ימים ואתה יותר בעל מסוגלות להתמודד עם החיבוקים האהבה והתמיכה שירעיפו עליך חבריך.
נחזור- אם סגרת את הפוסט זה אומר ששכן אתה זקוק לחיבוק ולאהבה, אבל אין לך את היכולת הנפשית לענות לחיבוק בחיבוק משלך, אין לך אפילו את היכולת הנפשית לקבל את החיבוק.
ובינתיים עברו מספר ימים, התאוששת מהכאב שנקרע בו ליבך, ואתה בעל מסוגלות לקבל שוב את החיבוק.
ולכן פחת את הדיון בנושא בכלל ובפרט.
* * *
ובמאמר מוסגר- אני בטוחה שיש פה כמה שראו בפוסט ההוא את עצמן....
ניסיתי כמה פעמים לכתוב תגובה, ולא הצלחתי, כי היא הייתה ארוכה מדי, אולי אעלה אותה כפוסט..
אתה יודע שיש לי מה להגיד על סגירת פוסט לתגובות.
ועל כל מיני פסטיבלים ואחרים שדיברנו עליהם לא מזמן.
נ. ב. הלוואי ויכולתי לבוא איתך בביקורך אצל האדם הקדמון.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
