צמח בר

יום ראשון קר וקפוא, בלילה ירד ברד וסופת ברקים ורעמים בלי השהיה שהעירה אותי בכיף ושילחה את אושר מתחת למיטה ברעדה.

התחלתי להתעורר, במראה נשקפו אליי פנים עם עיגולים שחורים כהים מסביב לעיניים נפוחות.

'נראה כאילו בכית כל הלילה' אמרתי לעצמי (בתקופה האחרונה אני מדברת אל עצמי די הרבה, שמתי לב) והמשכתי הלאה, בלי לנסות להביןף ההבנה תבוא בזמנה שלה.

אחרי זמן התעוררות נזכרתי שהיה לי אבא במחשבה האחרונה לפני שנפלתי לתוך שינה כבדה וכפי הנראה אכן בכיתי מתוך שינה.

חשבתי עליו לפני השינה, והעליתי במוחי את מראהו לפני שהוא, הצטערתי שלא נתתי לו חיבוק אחרון.

חבל שלא הרמתי את גופו החשוף, אחזתי בכתפיו ואימצתי קרוב אל חזי ונישקתיו.

חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה לפרידה.

לא רציתי לחשוב על מה שכבר ידעתי. לא רציתי להאמין למרות שכבר לא קיוויתי.

והוא כמוני.

ידע.

יש עוד הרבה במחברת ההיא שכתבתי אז.

עוד לא סיימתי לכתוב מחדש את הכל. עוד לא סיימתי לכתוב בכלל.

יש עוד זכרונות שעוד לא מספיק כאבתי, רק איפסנתי בתיבה עמוקה לעיון מחדש לכשיהיו לי הכוחות מחדש.