צמח בר

ולעיתים אני צובטת בעצמי על מנת לגלות אם אני חיה הוא הוזה. האם המציאות היא מרה, או סתם סיוט?

ביום ו' התכנסנו לארוחת חג.

הטלוויזיה דלקה, וברקע הייתה התכנית על ההכנות למסיבה של מר גאידמק.

הבטתי בפה פעור.

אחר כך היתה התכנית של קיציס- "ארץ נהדרת" שמה.

והיה מי שאמר- "אם אתה לא שם אתה לא קיים" בהתייחס למסיבה ההיא.

איפה שהוא במהלך חיי, כנראה פיספסתי איזו שהיא פנייה.

הפכנו לעם הדוניסטי עם תרבות ריקנית, הרודפת פירסום ומסיבות, ורייטינג, והתחככות עם אבק של זוהר.

עם חסר עקרונות, למעט עיקרון אחד- כסף יענה את הכל.

אם אתה בעל ממון, השופך את כספו לכל כיוון, אתה בוודאי אדם ששווה לשהות בחברתו, לא משנה מי אתה כאדם, או איך עשית כספך, ועל איזה גופות דרכת, ומה קנית בכדי לחדור ללב הקונצנזוס.

זה מה שהולך כאן.

* * *

לפני כמה ימים חשבתי על משהו אחר, לכאורה.

בתחילת שנות הרדיו והזמר העיברי לא היו משדרים ברדיו שיר אם שפתו לא הייתה עיברית תיקנית, תקינה, נכונה.

גם הקריינים והשדרנים, לא היו יכולים לעבוד ללא רמת מסויימת של ידע בעיברית (ואני לא מדברת על ההגיה), וללא רמה מסויימת של ידע בתחום שאותו הם משדרנים.

והיום- כל בר-בי-רב תוחב ידו אל המיקרופון, הופך להיות ידוען, שכל אחד משחר לפניו, עובר ממועדון למועדון, נושק ללחייהם של ידוענים אחרים כמוהו, עילגים כמוהו, שהפכו לעמוד התווך בישראל. ואנחנו קוראים, אוכלים ושותים בשקיקה את כל מעשי ידיהם, מחקים, מנסים להידמות, נראים כעדר, הולכים כעדר, מדברים כעדר.

ולא רק למובילי ה"תרבות" הישראלית כוונתי, אני מדברת גם על האנשים האמורים להוביל אותנו, כעם, כמדינה, הם ניקנים בכסף, או קונים בכסף ועושים ככל העולה על רוחם.

ואני שואלת את עצמי, איפה הייתי אני כל הזמן הזה?

למה זה לא קרה לי?

למה אני הצלחתי להתבגר, ולהתגבר על רדיפת המסיבות- ראבאק- הייתם צריכים לראות אותי בתור טינאייג', ואפילו נקבה "בוגרת" בת 20 פלוס, למה נשימת אבק הזוהר הפסיקה להשפיע על ריאותיי, למה זה ממשיך לקרות להרבה אנשים סביבי, אך זה לא המשיך לקרות לי?

למה אני מחוסנת ואחרים לא?

מדוע חברה שלי לעבודה, בעלת תואר ראשון בספרות עיברית ותרגום וגם עם תעודת הוראה, משתמשת במילה "כאילו" לתאר כמעט כל מצב בחייה- בין אם זה בא בכדי להגיד שאין לה מילים לתאר, או יש לה...

כאילו, סוף....

הרדידות הבלתי מתפשרת של היקום (נו באמת אני מכירה את הביטוי הזה, איך זה הולך – אל תזכירו לי, כאילו דה!!!!

***

אה, איך אני?

תודו שהבאתי אותה בפוסט לא אופייני לתחילת השנה!!!!