צמח בר

 תקציר עובדתי :

אבא שלי סבל ממחלת ריאות שהלכה והתדרדרה במשך שנים.

בתאריך 18 באוקטובר 2004 הוא עבר ניתוח להשתלת ריאה.

הניתוח הצליח, הריאה לא נדחתה.

אולם במהלך עשרת החודשים שלאחרי הניתוח, הלך מצבו והתדרדר, ללא הסבר חד משמעי.

הוא אושפז לתקופות ארוכות, וכשלא היה מאושפז לא היה עצמאי.

במהלך אפריל-מאי הוא היה מאושפז, באותה התקופה הוחלפו חלק מהתרופות שלקח להקטנת עמידות המערכת החיסונית שלו.

בסוף יולי הוא אושפז שוב, אישפוז שממנו הוא לא יצא חי.

ב 3 באגוסט 2005 ב 22:55 הוא השיב נשמתו לבורא עולם ונשם לרווחה תוך כדי, לראשונה מזה למעלה מחמש שנים.

ביקשו מאיתנו לערוך לו נתיחה שלאחר המוות.

הסכמנו, בציפיה שתוך שבוע-שבועיים נקבל תשובות.

באמצע חודש ספטמבר, ביום שישי בערב, פורסמה ידיעה בחדשות הרדיו- בתקופת החודשים אפריל עד יולי 2005 עבדה בבית החולים ז, במחלקה זז, מישהי חולת שחפת, החולים שהיו מאושפזים באותה תקופה ובני משפחותיהם מתבקשים ליצור קשר עם משרד הבריאות.

אבא שלי, כמושתל ריאות, אסור היה לו להיות בקרבת מקום לכל מחלת ריאות, וואט סו אבר.

אבל הוא כבר מת.

אמא שלי שישנה איתו באותו החדר במהלך כל תקופת אישפוז, וגם אלו המדוברות, חיה.

היא גם נבדקה.

היא נשאית.

לא פעילה, אבל נשאית.

אנחנו לא.

ולעניינו:

דו"ח הנתיחה עדיין מתעכב.

אחותי לקחה על עצמה לברר את הנושא.

אחותי בחורה עדינה, לא יודעת כנראה שבישראל צריך לצעוק בכדי להזיז משהו.

התקשרה, ביררה, ביקשה בעדינות, מעט לחצה, אבל לא לחץ שלא ניתן לסבול אחת לשבועיים-שלושה.

בוקר אחד, לפני כשבועיים, התעוררתי, ואמרתי לעצמי, מה קורה פה, זה לוקח יתר מדי זמן.

התקשרתי, מזכירת הפרופסור עונה.

אבל את צריכה להבין, אמרה לי, הפתולוגיה עוד לא חתמה, הוא לא אחראי, לא הוא האדם שאליו את צריכה לפנות.

תשמעי, אמרתי באלימות עצורה (כמה טוב שיש את איש1 ללמוד ממנו איך להשתמש באלימות בדיבור מבלי להיות אלים ממש), אני לא מכירה שום פתולוגיה, אני מכירה את הפרופסור, ואם אני לא מקבלת תשובה תוך יומיים, חבל,  כי יוקרת הפרופסור, ויוקרת בית החולים – הוא נשען על תרומות מחו"ל, לא? - הן אלו שעומדות על הפרק.

אני חושבת שאם אגש לתקשורת ואספר את הסיפור שלי, הם ידעו מה לעשות עם זה.

טוב, אבדוק עם הפרופסור ואחזור אלייך.

יומיים עברו, שבוע עבר (איום סרק!!!), וטלפון בבוקר מהמזכירה- סליחה שלא התקשרתי עד כה, הייתי חולה (מזלך, גם אני לא בשיא בריאותי), הפרופסור רוצה להקריא לכם את הדו"ח, להסביר לכם, במקרה ויהיו לכם שאלות.

יום שלישי בארבע.

זה מחר.

(לא הקפצתי קישורים הכל נמצא תחת אותה קטגוריה)