צמח בר

נסיך פולני. כך פמה קוראת לאושר. החתול שלי. החתול השחור שלי.

הוא מתלונן כשאני לא מחליפה מצעים בזמן, עצבני כשאני לא מטאטא (הוא כבר התרגל שאני לא שוטפת את הריצפה), צורח כשערימת הכלים בכיור מתגבהת, ומאושר עד מאוד כשאני מחליפה מצעים.

רק חסר שהוא יעביר אצבע על המדפים, פמה אומרת....

אני קוראת לו- המלאך השומר עליי.

הוא חייב להריח מה אני אוכלת, ואם זה מקולקל- הוא לא מרשה לי לאכול, הוא כבר הוציא אותי מהמיטה כששכחתי נר דלוק בחדר האמבטיה, וכששכחתי את המחבת החשמלית כמעט עד לשריפה, הוא כמעט קילף את הסיד מהקירות מרוב עצבים.

חוץ מזה- הוא פחדן.

הוא מבקש שאשב לידו כשהוא אוכל, וכשאנשים מגיעים אליי הביתה, הוא מתחבא מתחת למיטה.

יש מספר חריגים:

פמה צריכה לשבת בשקט במשך שעה בכדי שהוא יסכים להתקרב ולרחרח אותה;

למלכה הוא נכנס לתיק ואחר כך הוא מוכן לשחק איתה;

ועם התלביבית, הוא משחק מחבואים מאחורי הכורסא;

אתמול, הלכתי לאכול עם אור.

חזרנו אליי הביתה.

אושר המתין בכניסה לדלת, וכשראה שיש עוד מישהו איתי, נס על נפשו להתחבא מתחת למיטה.

אחרי מספר דקות הוא הואיל לצאת, ופנה אליי, מתלטף לקרסוליי.

מממממיייייאאאאאווווו, ארוך.

כלומר, תשימי לי בבקשה אוכל, תחליפי את המים ותפני את הארגז צרכים שלי בבקשה.

אני הכנתי תה.

ממממממממממממממייייייייייייייייייייייאאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווו, קצת יותר לחוץ.

לאחר שהוא נרגע, הוא המשיך להסתובב בבית, בלי פחד, לאחר שהריח את ידי אור.

רקדנו קצת, דיברנו הרבה- בעיקר אני, והלכנו לישון.

אושר אינו מורגל באנשים חדשים, והייתי בטוחה שלא יתקרב בכלל למיטה.

דא עקא החתול, כנראה אור מצא חן בעיניו.

עוד לפני שנרדמנו חבוקים, החתול קפץ עלינו, והתיישב ברווח הקטנטן שהיה בינינו.

בבוקר אור התלונן שהחתול ישן עליו כל הלילה, ישן וגירגר.

לילה טוב.

בוקר טוב.