ואחרי שירדתי מההר, ופתחתי ג'ורה, והתנקיתי מהג'יפה, וישנתי מחובקת כל הליל, והרגשתי אדם ואישה, ואחרי כל אלו, עשיתי מקלחת ארוכה- בדירה הבאה כבר תהיה אמבטיה- אני מקווה, ומרחתי שמנים על כל הגוף, והרגשתי נינוחה, נכנסתי למיטה, והדבר הבא שידעתי, היה צילצולו של השעון המעורר, דקה לפני, בבוקר אפלולי מה.
וקמתי נפוחת עיניים, וטרוטת שינה, מבצעת מוכנית את פעולות הבוקר מתוך שיגרה ידועה, רדיו, קומקום, מקלחת, קפה, בוהה במראה.
בוהה במראה.
מחייכת.
אהבה,
שלווה.
מרגישה חלקה ונקיה, כמו אחרי כביסה וגיהוץ, כל כתמיי התנקו, כל קמטיי הוחלקו, כל ליכלוכיי נעלמו, כל צלקותיי נרגעו, כל מירמוריי נשכחו.
מחייכת חיוך קל, אישה יפה, אני אפילו יכולה היום בלי איפור. איפור כזה שמנסה להסתיר ולטשטש קווים עקומים שהחלו לבלוט בפניי.
No matter what will happen, I will face it.
מה שלא יקרה, אני מוכנה.
חמושה באהבה.