ופתאום באמצע הכל, באמצע הלא-כלום, נשברתי, והתחלתי לבכות מול אושר, והוא הפסיק והתיישב מולי והביט בי בשתיקה שאומרת הרבה.
והדמעות זלגו על הפנים, יוצרות פסים שחורים של איפור, נזלות על כפות הידיים שלפתו זו את זו כמו לא נותר מה להיאחז בו.
הייתי רוצה להגיד, לכתוב למישהו שאני אוהבת אותו.
אבל אחד יחשוב שזה אליו, והשני לא ירצה להבין שזה הוא.
ושניהם לא ירצו לקבל את המתנה שהוצעה.
אז בכיתי, ועדיין.
גם בכי זו צורה של התבטאות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
