צמח בר

 אוף כמה פסאודו שניניות יש על המילה- פוסט....משהו.

הימים כבר פחות קרים, והמים במבער מגיעים לנקודות רתיחה הרבה לפני שהנר הקטנטן שם למטה נגמר, והבית מתמלא בריחות של שמנים אתרים, ושאר נרות-אווירה שאני אוהבת להדליק (רק לא קטורת!!!!!), אוהבת ומדליקה תמיד.

חודש פברואר עומד להסתיים, ואני עוד מלפני סוף חודש ינואר, אומרת לעצמי שאני צריכה לכתוב את פוסטיומולדת, רשימת המתנות והתודות שקיבלתי, ואני רוצה לתת.

הו , זה לא הולך להיות כל כך שמאלצי, ובעצם, גם אם כן, וזה מפריע לכם, זה ממש לא מעניין אותי.

למען האמת החודשיים האחרונים לא היו קלים, אבל זה מה שהופך אותם לשווים יותר, לא?

את הרשימה אני כותבת מהזיכרון לא לפני סדר כרונולוגי, ולא לפי סדר חשיבות, למעט הסעיף הראשון- שהוא באמת הכי, הכי, הכי, כואב, חשוב.

וכן, אני עדיין מתגעגעת, ואני עדיין דומעת, תמונתך תלויה על המקרר, אך איני זקוקה לה בכדי לזכור.

1. קדיש. פגישה שאפשרה סגירת גולל על קבר.
2. אור. מתנה שתמשיך לעוד הרבה זמן, אני מקווה.
3. צעיף של מכשפה, מחבר קרוב, שהנקודות בחיים בהן אנו ממשיקים, קרובות מדי, רחוקות מדי, דומות מדי. הוא קורא אותי, ואני אותו.
4. ארוחת צהרים משפחתית. אין בי רצון להסביר, למרות שיש המון להסביר.
5. ארוחת ערב בלוגרית, בה קיבלתי מתנה נפלאה מ-פי המאממת, והברזה מההולנדית המעופפת- שפיצתה על כך, והיא עוד תמשיך לשלם על כך.
6. המכתב כתוצאה מאותה ארוחת ערב בלוגרית –זה בהחלט עשה ליפט אוף דה גראונד למצב רוחי.
7. באדיבות פמה וג. - מבט זה, כל מה שצריך....
8. קלמנטינה לפני, ושני תפוזונים אחרי.
9. מרק עוף אמיתי.
10. עציץ של רקפות.
11. קידום רוחבי בעבודה.
12. השיעור מסעיפים 8 ו- 9. 
13. ועוד שיעור אחד לפניו.

סבלנות יקירתי.

אבא כאן איתך והוא משגיח עלייך.

את תקבלי את מה שאת אמורה לקבל.

כשתלמדי לדעת, כשתלמדי להבחין, כשתלמדי להעריך.

כשתלמדי לקבל.

            איך הוא היה נוהג להסתובב בבית- ולדקלם כמין מנטרה שהחזיקה אותו בחיים- "יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר"

אני מאמינה לך אבא.

יהיה בסדר.

שנה טובה ומבורכה.

אסטה לואגו (עד אחר כך).