צמח בר

אז מה יהיה את אומרת ?

הכל נראה כל כך הפוך. כל מה שחשבנו שהוא נכון ויוביל אותנו לחיים טובים שלמים יותר , כבר לא נראה ככה. איזה פתיים היינו כשהיינו ילדים וחשבו ככה.

את פותחת את הטלוויזיה ואת רק רואה פרסומות. אפילו באנימל פלאנט. בשביל מה צריך פרומואים באנימל פלאנט קיבינימט? הרי את מעבירה לערוצים האלה כדי לברוח מהרדידות של שאר הערוצים וכל חמש דקות את מתעצבנת גם שם.

סוף סוף הגענו לאנושות מתקדמת טכנולוגית אבל איפה האושר. בזה לא התקדמנו אם בכלל. אז מה הטעם ? את יכולה לגשת לחנות ולקנות טלסקופ שגלילאו בחלומות הכי רטובים שלו לא היה חולם שיהיה לו אבל את לא מסוגלת לאתר כוכב בודד כי הכל כל כך מואר. פעם היה אפשר לראות בעין בלתי מזוינת מה שהיום את יכולה לראות רק אם תסעי למדבר יהודה ותסתכני שבדרך לא תעשי תאונה עם איזה בדואי מבריח סמים.

את קונה מחשב חזק רק כדי להיתקע בפקקי תנועה באינטרנט. את קונה מכונית חדשה רק כדי להתבאס שאין בה mp3. את תקועה בדרך באוטו ולא פותחת את החלון אפילו פעם אחת כדי להריח את ריחות האביב בגלל שהמשאית שלידך תערבב לך אותו עם חומר שיוריד לך חודש מהחיים בשאיפה אחת. את עושה ביטוח חיים רק כדי לגלות שלא משנה כמה תוסיפי, תמיד את לא מבוטחת למקרים שבאמת צריך את הביטוח המסריח הזה. את נותנת אמון באנשים רק כדי שיבגדו בו בהזדמנות הראשונה שנקרית להם. את אומרת שאת לעולם לא תתני עוד אמון באיש ונשברת עוד רק מהמחשבה. את נכנסת לאתרי צ'ט באינטרנט ולא מצליחה לנהל שיחה נורמאלית עם אף קופיף  כי יש איזה אלפיים איש בכל חדר וכולם רק רוצים לדבר על סקס.

את הולכת לתומך, מטיילת ברחובות העיר והכל רק סקס סקס סקס. אפילו בפרסומות לילדים מככבות ילדות בפוזות של "נותנות". ואף אחד לא מצייץ , לא אומר משהו. הכל מותר וככל שזה יותר פרובוקטיבי כך זה מוכר יותר. וזה מוכר, זה הקטע הכי מבאס.  את מעשנת סיגריות לייט, אוכלת דיאט ושותה נטול קפאין רק כדי לגלות שזה בעצם מסרטן יותר.

כולם סביבך רדודים, אני יודע, כולם מנסים להפגין בטחון עצמי, מדברים בקולניות ואת לא יכולה להיות כמוהם. את אחרת ובטוח שיש עוד מליון אחרים כמוך ולא כולם לוזרים או לפחות מרגישים ככה. אבל את מתחילה לחשוב שאת זן נכחד. הכל מהיר, זמני, רדוד, חסר עומק. גם האנשים. אנשים לייט. אנשים נטולי קפאין. אנשים של אספרסו קצר לא של תורכי חזק שמתבשל לאט. את מדורגת, בדיוק כמו תוכניות בטלויזיה. אם יש לך ככה וככה וככה, אז את ככה . ואת בטוח לא מדורגת גבוה כי את לא מכוונת נמוך. וזה לא שאת מכוונת גבוה, אני מכיר אותך. את פשוט לא מכוונת בכלל. את חיה כמו שאת . את לא מנסה למצוא חן, לא להעלות את הדירוג ולא בטיח. את זה את ואם כולם היו כולם היינו רואים בדיוק מה שווה כל אחד. אבל אנחנו חיים בתקופה שאת צריכה להיות מוחצנת.  את צריכה להיות קלילה. את צריכה לדבר בקלילות על סקס. את צריכה שיהיו לך חברים. את חייבת פשוט חייבת לנסוע לחו"ל ולחזור עם חוויות כמה פעמים (עשרות) בחיים. מה? לא היית בחו"ל ? אז מה עשית בחופש ? היית בסיני ולא עישנת גראס ? מה הסתכלת כמו מפגרת על הגלים? את שרוטה לגמרי אחותי.

ואם את רוצה להתחתן זה סבבה אבל אם את לסבית אז עוד יותר טוב. אם את רוצה להתחתן עם לסבית, בכלל יצאת גדולה.

את יודעת מי הפושעים הכי שנואים בכלא ? אלה שמתעללים בילדות קטנות. ומי מעניש אותם ? החברים שלהם לכלא. הפושעים שרצחו, גנבו אנסו (בוגרות), התעללו בזקנות- הם הם הנפשות העדינות האלו החליטו שהתעללות בקטינות זה כבר חציית כל גבול. מה שהם עשו זה פשע חוקי. וכל אידיוט אוהב להגיד את זה כשרואים בחדשות שתפסו איזה פדופיל: "חכה חכה תראה מה יעשו לו בכלא...". וואלה צדק. צדק ? וואלה עוד מעט ינטרו אותי משטרת המוחות ויכניסו אותי לכלא. אסור להגיד את המילה הזאת. אין צדק יש חוק. מה זה צדק? מי אתה בכלל שתחליט מה צודק ? הרי על כל דבר שתגיד אני אתן לך בהפוכה .

זה גם חלק מהעניין. כל הזמן להיתקל באותה שרשרת אנושית בלתי נגמרת של אנשים שרק רוצים להראות לך כמה הם צודקים וכמה הם יודעים יותר ממך.די אלוהים. תרגעו קרציות. אתם גדולים באמת . אין עליכם. אתם האנשים הכי חכמים שאי פעם חיו על פני האדמה . אבל אולי די . כי נמאס מזה. כמה אשר. אני ממש מורט את השערות שלי יום יום מזה. איזה מין חברה מפגרת נהיינו שכל בינוני רוצה שיחשבו שהוא גאון. אחים שלי – אתם בינוניים. תחיו עם זה. רובנו ככה. פעם טועים פעם צודקים וזה . תכירו בזה כבר ותלמדו לחיות עם זה. איך אפשר לחיות את החיים כל הזמן במחשבה בלתי פוסקת על להרשים כל זבוב שחג לידך ? והקטע ? הם חיים טוב. זה מה שהכי מבאס. הם עוטפים את עצמם בהילת שכנוע עצמי כל כך חזקה שהם אפילו לא מרגישים שהם לא חיים את החיים שלהם אלא את החיים שהם חושבים שאחרים היו רוצים שהם יחיו. איזה לוזרים נשבע לך.

אבל אני לא רוצה שתישברי. אני לא בא להרביץ לך תורה או בכלל (אני לא אלים בד"כ). אני פשוט לא מוכן שאנחנו ניכנע להמון ונחליט שדי לסבול. כמה אפשר להרגיש שונה? עד הסוף. זה הייעוד שלנו (אם בכלל יש כזה דבר) ואנחנו אלה שעושים את החיים למעניינים ואם מישהו חש רחמים עלינו או משהו מופרך כזה (מי הוא בכלל שירחם עלי הקיפוד הזה) – שיתמודד.

לא באנו לחיים כדי לרצות אנשים זרים. אני באתי להרשים בחורות למשל. ואני לא מחזיק מבחורה כאישה זרה. אני רק לא מבין למה הן צריכות להתנהג כזרות אלי אבל זה כבר סיפור אחר. אז זהו. ואל תפסיקי להאמין האנשים. כי מאחורי ההחלטה הזו יש רק תהום. תאמיני באנשים עד שהם מאכזבים אותך. ככה אני לפחות. וגם אני קיבלתי סטירות (לא בטוסיק) אבל אני לא מתכוון להשתנות. עדיף לי מאשר להיות הפוך ולחשוד באנשים עד שהם יהפכו לאמינים בעיני. זה הדרך הקצרה לחיים ארוכים מלאי חששות, פחדים ומה לא.

שלך.

מכתב שקיבלתי משוגרן