צמח בר

בתקופה שחגגתי בת-מצווה, היה נהוג שההורים קונים שעון, והחברים לכיתה אוספים כסף וקונים עט פרקר.

אהבתי את השעון שקיבלתי לבת-המצווה. החלפתי לו כמה רצועות במהלך השנים. עד אשר קיבלתי שעון חדש מאמא שלי, עת השתחררתי מהצבא. שעון יפהפה ומאוד יקר.  

גם מועקה קנה לי שעון, ומאוד אהבתי אותו, נדמה לי שהשאריות שלו (של השעון), עדיין נמצאות באחד המקומות שלי.

מאז עלה מספר השעונים שברשותי, יש לי שעוני יד, שעוני כיס, שעוני אצבע, שעוני כיס, או חגורה, שעונים שתלויים על שרשרת; יש לי הרבה מהם, כמו כל דבר שיש לי הרבה ממנו- ספרים, דיסקים, בגדים, נעליים, כובעים, מקומות עבודה, אקס מאהבים, והרבה אוהבים.

מאחר שאני איטרת, השעון נמצא על יד ימין, מאז שאני זוכרת את עצמי עונדת שעון.

לא תמיד אני עונדת שעון, במיוחד לא בקיץ, משהו כמו שמעה שמונה חודשים בשנה, אני מסתובבת נטול שעון. אין לי צורך יש שעון בפלאפון, במחשב בעבודה ובבית.

מעולם לא החשבתי את השעונים שלי כבעלי חשיבות, לא עבורי בכל אופן.

      לפני כשנה ויותר ויתרתי על שעון שסימל עבורי הרבה, אבל חשבתי שזה מקרה יוצא ודפן.

      אבא שלי קיבל שעון ממקום העבודה שלו, אתם יודעים, מאותם שמקבלי אחרי דור שנות, ותמיד ענד אותו. גם כשהיה בבית החולים, במצבים הכי גרועים שלו, חיפש לדעת מה השעה, וביקש שיענדו לו את השעון מיד כשהיה חוזר מבדיקה כזו או אחרת.   בלילה שבו הוא הוציא את נשמתו, עם כל ההיסטריה והיגון, והכאב, ענדתי לעצמי את השעון שלו. אינני זוכרת את עצמי עושה זאת. אני רק יודעת שהשעון היה עליי כשיצאנו מבית החולים. מאז ענדתי אותו. וכשלא היה עליי, הרגשתי חסרת קליפה. קליפה- לא שריון צב קשה וכבד, אלא קליפה עדינה, כקליפת החילזון, שברירית וכמעט שקופה. יום לפני ערב פסח, עלינו לקברו, אחותי, אחי, אמי ואני. אחר, המשכנו ביומינו כרגיל. כשהגעתי לעבודה, והתיישבתי לכיסאי, התפרקה רצועת השעון, ונפלה.

      בימים האחרונים, אני עונדת את השעון שבעלי (לשעבר) נתן לי כמתנת יומולדת ערב עזיבתי אותו. מבלי משים השעון נחגר על יד שמאל, כמנהג אנשי הישוב, ושלא כמנהגי. כששמתי לב שאני חוגרת את השעון לשמאל, הורדתי את השעון, וניסיתי לענוד אותו על יד ימין, אולם משהו שם לא הסתדר לי. והשארתי אותו על יד שמאל.

מסקנה, או סיכום דבר? אין לי.

הפוסט נראה לי כמו נכתב חלקית, אבל אני מניחה שיבוא הזמן להשלימו.

איפה אליס והמטורף תשאלו?

במסיבת התה, הם רק שלחו אותי להביא להם ביסקוויטים.