צמח בר

 על יין שאלת.

אמרת, מזמן כבר לא כתבת.

אכן, הדבר.

יין טוב, באמת מזמן כבר לא טעמתי.

כזה שלפני פתיחתו, מטים אותו כלפי האור, לבחון האם צבעו ארגמן עמוק, המבקש מנשמתך לטבוע בו.

כזה שעם פתיחת הבקבוק, נשמע ה- פלנק.

והפקק ספוג בריחו ובצבעו, ורק לשם ידיעה ראשונית של היין, מרחרחים את השעם, ומתחילים לגבש הבנה לגבי זה שבקרוב ייטעם.

ועוד לפני מזיגת היין לכוסות, רצוי להעביר את תכולת הבקבוק לקראף שטוח, נמוך ורחב תוכעס, בכדי שהנוזל יספוג את אוויר החלל בו הוא נמצא, וטעמו יפתח ויהיה מעט פחות עוקצני- כאדם שמעירים אותו לפתע משנת אחר צהריים מתוקה.

ולאחר שהות מה, היין נמזג לתוך כוסות המקבלות אותו לחיקן, וחובקות אותו, ועוטפות אותו, והיין מתערסל בהן והילתו נראית בשוליו.

וריחו של היין מגיע לאפך, והוא נינשם עמוק לתוכך, ופוקח את פקועיות טעמך ותנוכי אוזניך, וערוצי גרונך, וליבך מתרחב, ונשימתך הופכת קלה.

והכוס מוטה אט אט אליך, לאחר סיבוב קל, וקצה לשונך נוגעת ביין, עדיין עוקצני משהו, והלגימה הראשונה משתהה בפיך, מתגלגלת מצד לצד, מעל הלשון, מתחתיה, עוטפת את שיניך וביניהן, שוטפת את חיכך, ועם שאיפת אוויר, היא נבלעת.

לגימה ראשונה מיין טוב, משולה לנשיקה ראשונה עם מי שזמן רב חיכית וחשקת.

שיערת, סברת, גלגלת בראשך, דמיינת מה יהיה הטעם, איך זה ירגיש, אך לעולם לא ידעת בוודאות.

הלגימה הראשונה, כמו הנשיקה הראשונה, נותנת תחזית כמעט וודאית למגוון הטעמים, התחושות והחוויות העתידות להגיע.

יין כזה, כמו נשיקה ראשונה שכמהים אליה, מזמן כבר לא טעמתי.