צמח בר

כשאני מנסה לבלוע, יותר מכפי שאני מסוגלת לעכל, אני מקיאה ומפסיקה לאכול לגמרי.

כשאני מנסה לגמוע יותר מכפי כושר הרוויה שלי, אני משפריצה, ומפסיקה לשתות לחלוטין.

כשאני רצה מהר, יותר מכפי שאני יכולה לנשום, אני נעצרת ללכת לגמרי.

אך אם אדע

לאכול במתינות,

ולשתות בלגימות קטנות,

וללכת לאט,

גם אהנה מהדרך,

שתישאר זכורה בי,

וגם לא אהיה

גמורה ותשושה ורצוצה

כשאגיע

ליעדי.

* * *

כשנמצאים במצב של חוסר זה פחות מורגש אם החוסר הוא גדול יותר או קטן יותר;

כשמתחילים להגיע לאיזון, מתחילים לראות קדימה, וללכת אל הקדימה, ולהבין שאפשר יותר/עוד;

כשרוצים יותר או עוד, היותר והעוד מגיעים מעצמם;

כמו המתינו לנו שנים מתחת לאף בכדי שנגלה אותם.

 * * *

מחשבות שעלו לי בדרך הביתה אחרי שיחה טובה עם חברה, על החיים, ועל אורחות חשיבה, ועל קבלה, ועל נתינה, ועל עוד אלף ואחד נושאים משמימים....