צמח בר

 בְּכָל צִפִּיָּה

 יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

אמר שדות,  שרחל כתבה.

כאב ההחמצה, הוא כאב כל כך גדול.

אני חושבת שאפילו כתבתי על כך פעם, מזמן זמן.

אני מכירה את הכאב הזה, כל כך מקרוב.

עוד יותר מקרוב הכיר אותו אבי, שהמתין

וציפה, כל חייו, ש"יהיה בסדר",

כשיצא לפנסיה.

כשכמעט הגיע לשערי הארץ המובטחת,

שם יוכל לנוח ממסעותיו במדבר,

אז נאלץ לוותר על מונגוליה שלו,

ועל חייו.

ואני שכאבתי איתו את כאב ההחמצה שלו,

כואבת את עצמי,

ואת כאבן של החמצות רבות אחרות.

ואת מונגוליה שלי, את הארץ המובטחת,

או החלום והגשמתו,

אני עדיין מחכה למצוא.