צמח בר

אני מוותרת והולכת,

לתוך עצמי מתכנסת,

אם אותי לראות תרצה,

אתה תמצא.

ואולי כי אין ברירה,

ואולי זו רק מניפולציה,

ואולי זה כל מה שיש,

ואולי מחר,

מחר כבר לא איוואש.

אני מוותרת והולכת,

לתוך עצמי מתכנסת.

ובראשי דמות אבי עולה,

פנים של מחלה

מיוסרות, כאובות, קשות, 

כועסות, זועמות.

אל תוותרי, מקדיר פניו אליי,

תילחמי,

וכי יש לך ברירה?