צמח בר

יושבת באוטו ממתינה לגרר שיבוא יקח אותי מכאן.

כן, כן, נתקעתי בדרכי לחתונה, לא שלי. של עופר.

המנוע צילצל באמצע איילון, התחמם וכבה.

אפילו ספר לקרוא אין לי. מי לוקח ספר כשהוא הולך לחתונה.

מזלי שיש לי פק"ל קבוע של פנקס ועיפרון. אני רק מקווה שלא יגמרו הדפים לפני שהוא יגיע.

את הרדיו כיביתי כדי שלא יגמר גם המצבר והצליל של האיתות עצבן אותי, אז סגרתי גם אותו.

יצאתי לעשן סיגריה לפני כן, אבל כמעט קפאתי מקור. למה לא עושים בגדי ערב לנשים שיהיו גם חמים וגם מחמיאים?

שכחתי לטעון את הפלא פון וכמעט אין לי בטריה אז גם להעביר את הזמן בשיח ת טלפון אני לא יכולה.

אז נותרתי כאן לעצמי עם המחשבות שלי, עם תאורת הכבישים הכתומה, והמכוניות שחולפות לידי.

ועל מה כבר יש לי לחשוב?

כבר אין, כי כל הזמן אני עסוקה בלחשוב.

כנראה לא הייתי צריכה להגיע לשם. מה לעשות אני פטאליסטית.

חבל שאין לי את המחברת הגדולה, שם הדפים יותר גדולים ויותר נח לכתוב.

עברה שעה, יצאתי לעשן עוד סיגריה.

צעדתי הלוך ושוב על המדרכה.

אבא התקשר לבדוק שאני בסדר.

אני סדר.

רק השלפוחית שלי לוחצת.

שעה וחצי עברו. 50% מזמן ההתחייבות שלהם.

ממסי לא ממהרים לגרור את המנויים שלהם.

יש בתא הכפפות (למה עדיין ממשיכים לקרוא לזה תא כפפות, כבר מזמן לא משתמשים בכפפות בזמן נהיגה?) ספר תנ"ך מלא.

אשב לקרוא קצת את סיפור בראשית.

בסך הכל אפשר להתייחס לזה כמו אל הסילמריון, גם הוא מלא בפרטי פרטים על שושלות גנאולוגיות.

הגעתי עד לסיפור אברהם ולוט, כשהנהג הגיע.

אבל עוד לפני כן, רציתי לצטט פסוק אחד חזק:

בראשית ד', 7:

"הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו"

ותחשבו על זה.