צמח בר

 ש. ואני הולכים ברמלה (שנמצאת בתל אביב – באזור התחנה המרכזית החדשה). אנחנו רוצים לצאת מהעיר, ואנחנו הולכים לכיוון היציאה. בדרך אנחנו עוברים אנשים ברחוב ושני בריונים נטפלים אליי. אני קוראת לשי שיעזור לי, כי הוא היה מעט מאחוריי.

אני הולכת הצידה ומעט אחורה ופונה אל ש. שהלך מעט אחריי.

הבריונים אומרים- אה, אם את איתו אז בסדר.

אנחנו ממשיכים ללכת לכיוון היציאה, אבל הבריונים ממשיכים ללכת אחרינו, והם קורעים פיסת בד מהבגד שהיה לי בשקית. היו לי מכנסי ג'ינס, או ז'קט ג'ינס או משהו כזה. על בגד הג'ינס, היה מונחת חולצה בצבע אפור מלנז'. השקית הייתה מהשקיות הפשוטות המרשרשות.

פתאום אני רואה חתיכת בד מאותו בצבע של הבגד שהיה לי בשקית, בידו של אחד הבריונים ואני מוציאה את הבגד, ומגלה שזו למעשה גופיה והבריונים גזרו חתיכה ממנה, ואני אומרת לא נורא, נשתמש בה בבית בתור סמרטוט לנקות אבק. ואנחנו  מנסים להתחמק מהבריונים, ומחפשים דרכים אחרות ליציאה מהעיר, ואנחנו עוברים דרך הקאנטרי קלאב המקומי, נכנסים למטבחים ויוצאים דרך אחת מיציאות המחסן, למשעול אפלולי ולאחריו, לדרך מעט יותר רחבה,  מעט יותר מוארת, עדיין דרך שירות, ויש עליה ערימות של פירות, לדוגמא- ערימה של בננות מעט ירוקות – לצד המטע עצמו. וש. אומר לי, אני אוהב בננות בואי ניקח/נקטוף, ואני אומרת לו עוד מעט, אחר כך. ואנחנו ממשיכים הלאה, ועוברים את המטע, ויש ערימה של אבטיחים בגודל של כדורי אימון, אבטיחים כאלו מפוספסים. ואנחנו ממשיכים הלאה, מתקדמים לקראת הכביש הראשי שאני רואה אותו בפניה הבאה. וזה כביש כמו דרך מהיר רחב, עם כמה נתיבים, ומכוניות חולפות במהירות.

וכאן היכנשהו נגמר החלום.