צמח בר

ביום ראשון, לפני עשרה ימים, מלאה שנה עברית למותו של אבי;

היום, בדיוק לפני שנה, לפי התאריך הלועזי, הייתי צריכה לחגוג עם חברים בדיקסי;

היום, בדיוק לפני שנה, לפי התאריך הלועזי, בעוד פחות משעה, אבא שלי ויתר על נשימתו האחרונה.

דברים שכתבתי ביום השנה העברית:

ולעיתים לאחר שאני מפסיקה את זרם המים במקלחת ואני שומעת את קולות הפרשנים המתדיינים באולפן הטלוויזיה על המלחמה, אני שומעת בינות קולותיהם, את קולו של אבי המנסה להסביר דעתו לאימי, ולרגע נדמה לי שמאומה לא השתנה.

ואז אני נזכרת, ומחסירה נשימה.

עברה שנה.

כל כך מהר היא עברה.

הזמן עובר כש...

אילו לפחות הייתי יכולה להגיד "נהנים"...

הוא היה שמח לשמוע את זה.

אבל היו לי כל כך מעט רגעי חסד בשנה האחרונה.

זו הייתה שנה לא קלה.

שנה טובה היא הייתה, אך לא קלה, וגם לא מאושרת.

מי ייתן ובשנה הבאה, אמצא מעט שלווה.