אני יודעת שיש לעולם כל הרבה מה להציע לי ומרוב ההיצע אני אחוזת בילבול ולא יודעת לכוון ולהגיד מה אני רוצה.
יועץ התעסוקה הציע לי קורס הכשרה מיקצועית- שיווק וסחר בינלאומי, הסתכלתי בסיליבוס והתלהבתי, בדיוק אני, חשבתי לעצמי.
אבל האמת?
כל דבר (כמעט) הוא בדיוק אני- אם היה מציע לי עיצוה גרפי, או מידענות (לא נפתחים כרגע הקורסים הללו) או ציור, או בלשנות, או תרגום, או אפילו ארכיאולוגיה על כל דבר הייתי קופצת בידיים פתוחות, כי קודם כל- אני אוהבת ללמוד, ואני אפילו מתגעגעת לכך, ודבר שני- אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בשארית חיי.
פעם נורא רציתי שיבוא מישהו גדול , יאחז בידי ויקח אותי למקום בו אני צריכה להיות, יגיד לי מה אני צריכה לעשות. כך יהיה לי יותר נח.
עדיין לפעמים אני מחפשת את זה, אבל, כבר לא.. יודעת שגם אם אמצא אחד כזה, לא אחזיק איתו מעמד ולו רגע דל. אבל עדיין, לפעמים, כשאני נורא עייפה, אני מתגעגעת, למה שהיה נדמה לי שהיה שם.
למה שאני הייתי פעם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
