צמח בר

יש פוטנציאל שאצור בי.

יש הוצאה מן הכח לפועל של הפוטנציאל .

קיים פער בין שני הדברים.

האחד זה אוסף היכולות עימן נולדתי.

השני זה כל מה שעשיתי עם היכולות הללו.

הפער בין שני הנ"ל הביא אותי בעבר לתיסכול ורגשי נחיתות שרק העצימו את עצמם, כמו כדור שלג המתגלגלת במדרון ועוטף עצמו בשכבות נוספות עוד ועוד.

ובהתאם לחוקים הפיסיקליים, התאוצה למטה רק הלכה וגברה וכדור התסכול הלך וגדל, הלך והתעצם והמשך להתגלגל עד שנחתי בקרקעית.

ומהקרקעית לא היה לי לאן להמשיך אלא רק להסתכל למעלה.

ולא נותרה לי אלא אפשרות אחת, להתפשט מכל עטיפותיי ומכל קליפותיי ולהתחיל לטפס למעלה שוב.

ועם ההתפשטות באה ההיכרות העצמית, ועם ההכרה העצמית באה ההשלמה, ועם ההשלמה באה ההבנה.

ההבנה איך לעבור את החומות שחסמו את דרכי בעבר, חומות שעזרתי לבנותן, חומות אליהן נחבטתי בעבר.

ועם ההבנה וההתפשטות התחלתי לטפס במעלה ההר של חיי שהתחיל שוב לפרוח והפעם אני עוקפת את המכשולים, או עוברת מעליהם.

והחומות, כמו התמסמסו, והפכו עבירות.

והטיפוס אמנם יותר איטי מההתדרדרות, אבל שווה כל רגע, כי על כל צעד שאני עושה אני מגלה יותר ויותר על עצמי, ועם כל פסיעה שאני עושה אני לומדת לאהוב יותר ויותר את החיים.

וכדור התסכול התמוסס והפך לכדור של חיוך, כדור של אהבה, כדור של עוצמה.

והחומות כבר לא קיימות.

והפער בין הפוטנציאל לבין המימוש, עדיין קיים, אך לא מתסכל, כי אני יודעת, שהפעם אני יכולה לו, והוא הולך וקטן, ולאט לאט אני עושה את מה שאני רוצה לעשות ומקיימת את ההבטחה עמה נולדתי.

מגשימה את מה שנולדתי להיות.