| |
צמח בר
|
| 8/2006
שתביני....
משעה 8:00 בבוקר ועד השעה 19:00 בערב, במשך 11 שעות כמעט רצופות, ישבת במשרד, נועצת עינייך במסך המחשב, מקבלת, שולחת, עונה, מתכתבת במיילים, מתווכחת על כספים, מתמקחת על מחירים, מתמחרת פרויקטים, ומוציאה לפועל, מתקשרת לעולם כולו, מקבלת תשובות באנגלית בלולה בסינית, גרמנית, איטלקית, או סתם קוקנית לא ברורה, אבל מאוד מהירה, ורק כשאת מגיעה אל תחנת האוטובוס, את מבינה עד כמה את תשושה, ורק כשאת עולה לאוטובוס, מתרווחת על המושב (הפעם האוטובוס היה כמעט ריק בגלל השעה המאוחרת), את מבינה עד כמה את רצוצה, עד כמה את גמורה, עד כמה את חסרת נשימה.
| |
|