ובצהרים כשבאתי, וחיבקתי אותך,
מתוך ערפילי הכאב שלך, אמרה מי,
אתן כמו אמא ובת.
ואמרתי, את כמו בת.
וחיבקתי אותך, ונתת לי נשיקה.
ובערב, בדרך חזרה,
התרפקת עליי,
והרגשתי איך מעיני זורם הזוהר,
ועשיתי לך "נעימים" בראש,
כמו שאמא הייתה עושה,
לפני השינה,
והצלתי על עינייך מפני השמש,
ותיכנו תכניות, ודיברנו דיבורים,
וכשירדת מהאוטו הפרחת נשיקה,
ועשית אותי מאושרת
ועשית אותי שלמה.
* * * נכתב ב 27/06/2006
"שיואא איזה חום פה!"
"אני טובעת בעבודה מבוקר עד לילה, אמנם בקושי מדברת עם XXX אבל נהנית מכל רגע כאן"
"סוף סוף אני באמת משפיעה "
"כל מה שאני צריכה זה להיפגש איתך, לשמוע ממך קצת ולספר לך מה עובר עליי.. אני באמת נהנית אבל קצת מרגישה שאני מזניחה את כל מי ומה שבחוץ"
"אז יופי, כי את בטוח מבינה אותי..פשוט געגועים.."
"כרגע הפיצוי זה שאני מרגישה סיפוק מהעבודה..ואני יודע שזה גורם למי שבאמת אכפת לו להיות שמח בשבילי.. אז אני בסדר בסך הכל."
אלו חלק מהודעות שקיבלתי ממך, ילדה שלי, בשיחת סמס במהלך היום.
לא ראיתי אותך מאז תחילת יולי, ואני מתגעגעת.
את מרגשת אותי מעצם קיומך בחיי.
את עושה לי טוב ונעים על הלב, ועמוק בבטן.
אני גאה בך, יותר מכל אמא ביולוגית שגידלה את ילדיה.
אני גאה בך, על מי שאת, על מה שאת, על הבשלות, על הילדות שבך, אני מחבקת אותך ומאושרת מעצם העובדה שאת מאפשרת לי להרגיש כפי שאני מרגישה, רק מעצם העובדה שזה הדדי.
אוהבת אותך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
