צמח בר

ולעיתים נגזרת עלינו המתנה לדבר מה.

דבר מה, שכבר קצרה הנשימה,

שיגיע כבר, שיגיע.

ואנו מושכים נשימה, יום עוקב יום ועוד יממה,

ועוד רבע שבוע עבר, ונו כבר, עוד לא הגיע הזמן?

אנו שואלים את המראה.

ועוד תמרור בדרך אנחנו עוברים,

שמציין את ההתקרבות ליעד,

אבל יש עוד שבועות שממתינים לנו,

ממתינים לנו, בכדי שנמתין אותם

עד להגעה.

עד להתחלה, של מה.

וההמתנה קשה,

ואנחנו חסרי מנוחה,

כמו ילדים במושב האחורי,

שכבר נמאס להם מהנסיעה.

כמו ילדת יומולדת שממתינה למסיבה.

קצרת נשימה.

מושכת בעול,

ממתינה,

לבואה של השעה.