כשהייתי ילדה, חלמתי לגור בוילה בקיבוץ, בצפון הארץ, ולהחזיק פנתר שחור.
מאז התבגרתי והדחקתי את החלומות, כי חשבתי שהם לא אפשריים.
היום אני כבר לא ילדה, ככה אומרת תעודת הזהות.
יש לי בבית, חתול שחור, מדהים, שפרוותו כל כך רכה, שהיא מרגישה כמו לגעת בענן, והוא צד מיני חרקים, כמו אחיו לציד.
אני גרה בדירת חדר, בעיר אחת, במרכז גוש דן, ברחוב ראשי אחד, המעוטר בעצים עבותים, ומתעוררת מדי בוקר לקול ציוצי הציפורים.
אני מרגישה כמו מלכה שגרה בארמון.
השאלה היא לא האם הגשמת את החלומות שלך, אלא איך תרגמת אותם הלכה למעשה, למציאות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
