"זה מה שיש", אמר לפני יומיים, "לא יכול לתת לך יותר", גם אם ארצה.
"טוב", אמרתי בזעם (כמובן), אספתי את עצמי, חזרתי לשולחן העבודה, והמשכתי לעבוד כרגיל.
עוד באותו הערב, מלמל משהו שהשיחה בינינו עדיין לא הסתיימה.
למחרת- אתמול, זרק תוך כדי שיחה אחרת, שיש סיכוי.
היום חולקו תלושי המשכורת.
הכנסתי את הראש למשרדו ובחיוך אמרתי, "מה שלא תהיה התוספת, אנא דאג שזה יהיה רטרואקטיבית".
"You are hard person to bargain"
"Yeh, and that’s the reason I am the best..."
"כולן טובות", ענה לי.
"בהחלט, אבל אני יותר", עניתי בקריצה.
הוא חייך ולא הוסיף מילה.
אז קיבלתי מה שרציתי- ושלא תבינו לא נכון—בסך הכל ביקשתי להשוות את המשכורת שלי אל האחרות, שלי הייתה נמוכה בלמעלה מחמש עשר אחוזים.
אז אני עכשיו מעט רגועה, עד המלחמה הבאה...