צמח בר

 שלושים ושש שעות,

שלוש חברות שונות,

פגישות מקריות,

שעולות ובאות,

מתוך עבר רחוק.

כל אחת מהן אני מכירה ממקום אחר. מקום עבודה אחר. זהות אחרת, כמעט, אפשר להגיד  אישיות אחרת.

הראשונה- השעינה ידה על כתף בעלה ואמרה- "אני איתה" בהצביעה על הילדה הקטנה. ככה זה כשלא מוצאים עבודה, הא בייב ? (רעל מאוד לא אופייני לי, אבל ביקשת וקיבלת...)

השניה- כמעט באותה נקודה, חיבקה ונישקה, והבטיחה להתקשר. אבל שתינו יודעות, שתינו מבטיחות ולא מתקשרות, וזה לא אומר שאנחנו לא רוצות.

השלישית- בגמר צעידה, כשכולי מזיעה, בדרכי נקרתה, אחרי כמעט 10 שנים. זיהיתי אותה בהפתעה, כי פנים אני לא מזהה, אבל היא מזכירה לי את גמאמא (או שגמאמא מזכירה לי אותה). את כל כך יפה, היא אמרה, ואיזו חתיכה. רואים שאת שלווה, כבר אין לך את המבט הטָרוּף בעיניים. יפה לך השֵׂיבה, את צעירה. נישקתי אותה בלי הפסקה. היא כל כך יפה.

36 שעות,

שלוש חברות

נשים שונות.

זהויות אחרות,

אבל תמיד,

אני.