צמח בר

רוצה אתה באמת לדעת את דמותה?

גש לשם, ענוד את עדייה, לבש את לבושה. ושב, חכה, היא תעטוף אותך ותקרב אותך אליה. ושוב לא תחוש בצורך העז הזה, הדוחק. ומאליו יכסה אותך הרגש, ההוא, הכל כך לא מוכר, כל כך זר. ושרירי פניך ישוחררו, כל חזותך תקרין אור ואהבה, שפתייך תשתפלנה בחיוך רגוע ושליו, ואז ידעת… אותה.

רוצה אתה באמת לקרוא את עיניה?

עמוד דומם חמש דקות, רוקן את מוחך, חשוב על לא כלום, או אל תחשוב בכלל, פשוט עמוד, תן לחיים לזרום ממך והלאה- ובחזרה, חוש את התמלאות  החזה בחמצן, את זרימת הדם העיקשת בוורידים, חוש את כתפיך השחוחות מתחזקות- מזדקפות, ראה את ידיך נקמצות במין עזוז , חום ושימחה ואז, גש למראה, הבט בעיניך. שוב לא תהיינה עששות כבויות, חסרות חיים, מעכשיו מלאות אור הן ושמחה. ותדע כי באת אל המנוחה. כי ראית את עיניה.

דצמבר 3, 1989

***

מוקדש למי שבאמת ראה.

רק עכשו אני מתחילה להבין מה.