יצאתי היום מוקדם מהעבודה.
תמיד יותר קשה לי להתחיל שבוע לאחר שעבדתי ביום שישי.
השבוע קשה לי אפילו עוד יותר.
החור השחור שנפער אתמול בבטני הקשה עוד יותר על תפקודי.
אפשר לחשוב שלאחר כל כך הרבה שנים כבר אהיה רגילה.
אבל לא.
הפעם קיבלתי את זה הרבה יותר קשה.
הפעם חשתי נמצצת, נשאבת לתוכו.
הייתי מאוד חלושה, והחלטתי שאין לי בשביל מה להשאר היום בעבודה.
חשבתי שאנוח מעט, אתאושש, ואצא למספר סידורים.
נכנסתי לנוח, והתעוררתי שעתיים מאוחר יותר, מעט אפופה, רק שרידים לכאב.
החיבוק שחובקתי בזמן שינה הקל והחליק את הכאבים.
אבל כבר לא היה לי חשק לצאת החוצה, למרות שאני צריכה.
מחר אני מתחילה ללמוד.
כן, בכמה מקומות התחילה שנת הלימודים האקדמית היום, ועבורי היא תתחיל מחר.
מחר אמצא את עצמי צועדת בשעריו של אחד המוסדות הללו לשם השלמת התואר שלי.
אמנם אני מציגה את עצמי כבעלת תואר ראשון, אולם למעשה מעולם לא הגשתי את הסמינריונים שהייתי אמורה להגיש.
המוסד שאליו הייתי אמורה להגיש אותם (אוניברסיטת בר-אילן, אבל אני לא רוצה להשמיץ) סירב להכיר לי ולו בקורס אחד שעשיתי בין כתליו, מאחר וחלה "התיישנות" כך ענתה לי בחדות אחת היועצות ה"חביבות" אליה התקשרתי לברר.
לעומת זאת, באוניברסיטה הפתוחה הכירו לי בכ- 50% מהקורסים.
כשניגשתי לייעוץ נתנו לי אלטרנטיבה מהירה לסיום התואר – אלטרנטיבה הכוללת 9 קורסים, שכוללים את הקורסים שממילא רציתי לעשות.
תשעה קורסים, הממ...., שני קורסים בסמסטר הנוכחי, עד ארבעה בזה שאחריו, אחד או שניים בקיץ,
ובהתאם – את השאר בסמסטר הסתיו של השנה הבאה.
עשר דקות עם היועץ שבמהלכן דיברנו יותר על תובנות שקיבלתי מהעבודה שלי, תובנות הקשורות בכלל לחומרים שהוא מלמד, עשר דקות לקח לי להחליט שכאן אני ממשיכה.
את השלמת התואר אני לא צריכה לצרכי העבודה. אני כבר נחשבת מעולה במקצוע שלי, ואני צעירה (בוותק). אני גם לא בטוחה שאני צריכה לדברים אחרים אותם אני רוצה.
אבל את ההשלמה הזו אני צריכה לעצמי.
כדי להמשיך הלאה.
אז מחר אני מתחילה.
מתחילה את ההשלמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
