צמח בר

בשיעור סמנטיקה לומדים ביטויים חדשים (בין היתר), אבל זו רק ההתחלה של ההצגה.

בשיעור תקשורת דנים מה בא לפני מה, הטכנולוגיה, הצורך החברתי, או המילה.

הקולגות במשרד קנו לי קלסר ירוק עם קרמיט עליו, מרקר ירוק, עם עטים ירוקים ועיפרון מכני ירוק, וכרטיס ברכה ירוק לווה גם כן, גם הוא עם קרמיט עליו, אפילו העטיפה של המתנה הייתה קרמיטית, ורק במקרה (או שלא?) זה התאים לנעליים שנעלתי, ולצעיף המשי שהיה כרוך סביב צווארי.

אני מהסטודנטים הללו שמרצים שאינם מדקלמים אוהבים, וסטודנטים-כתבנים שונאים.

אני מאלו שתמיד יש להם מה להעיר, או להגיד, או להוסיף, ומסוגלים לפתח דיון מעמיק עם המרצה (היי, ברוך הבא).

מאז ומתמיד הייתי כזו.

איך ההרגשה לחזור לאקדמיה, לאחר שנשבעתי שאני לא חוזרת לשם?

עוד לא עיכלתי, כשאכרע תחת עול העבודות, והמאמרים לקריאה, אדע.

איך ההרגשה לחזור למעמד סטודנטית?

לא יודעת.

לפני יותר מחמש עשרה שנים, הייתי סטודנטית במקום אחר, וזה היה נורא, כי הייתי שם נטע זר מבחינת ההרגשה, גם כשהייתי מגובה בשלל חברות וחברים, והייתי מהמקובלים בחוג, הרגשתי נורא.

רציתי מאוד להיות שייכת, והתאמצתי להיות בדולה.

היום אני בדולה, בין אם ארצה או לא, ואולי אמשיך להיות בדולה, ואחרת, או שלא אבל אני חושבת שלעולם לא ארגיש יותר נטע זר.

אולי מעט צמח בר, אבל בעיקר פרח בר.

מתחילה להגשים חלום חיים.

אה, שכחתי לשאול- מישהו יודע מה פירוש המילה?