ובאבחת חרב חדה,
דעתי ניתקה,
מאותם בלונים שקשרו אותה,
והנחיתה הייתה קשה,
לתוך מציאות רעה,
של גסיסה.
והזיכרונות עולים ומבכים,
ואני דמועה.
וכל כך אני רגילה,
שהכאב,
לא ממני הוא בא,
עד שכשמתוכי הוא עלה,
חיפשתי מקורותיו,
בסביבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
