צמח בר

הצמה הזו שלך? שאל, כשהתיישב לצידי בבוקר.

ידעתי שהוא יפנה אליי, עוד כשראיתי אותו מתקרב לתחנת האוטובוס מכיוון הצומת.

השפלתי עיניי אל המחברת, והחזרתי בחזרה לתיק, עמדתי לכתוב משהו.

את מגיעה לפה לעיתים קרובות? שאל בחיוך.

לא, אני יוצאת יותר מוקדם בדרך כלל. היום אני מאחרת.

לא יכעסו?

לא, לא עליי, הם לא יכולים.

הוציא דיסק, אני כותב ומלחין.

הו, על הדיסק, מופיע מס' הטלפון שלך, האם אתה מסתובב סתם כך, ומחלק אותו לכל בחורה שאתה פוגש?

חייך, ואיך אפשר להשיג אותך?

מוציאה כרטיס ביקור מרשים.

הוא נראה כמו ג'ק ניקולסון, עם שיער מעט ארוך (ציינתי לעצמי, כדי שלא אשכח איך הוא נראה),

דיבור איטי חרישי, כאילו עצל, באמת משחק אותה ניקולסון.

מאוחר יותר:

"כמעט נישקתי אותך באוטובוס" שלח סמס.

מסמיקה.

"אז עכשיו את בטח עוד יותר יפה"

* * *

יומיים מאוחר יותר:

אני: "חשבתי שוויתרת"

הוא: ויתרתי על ההסחפויות"

***

נכתב ב 22 באוקטובר 2006