צמח בר

בתור בלוגרית ותיקה, קשה לי להנות ממקום כלשהו, או חוויה, מבלי לתכנן את הפוסט הבא.

כן גם היום, זה קרה, שישבתי בדיקסי, וסיכמנו ש

א.      אני אנינה (זה מה שהיא אמרה);

ב.      הקרפצ'יו של הדיקסי, עדיין הכי טוב בעיר;

ג.        היא עדיין גונחת עם הסופלה.

ובכלל אפשר להזמין שלוש מנות ראשונות+ לחם שום, במקום מינימום למנה עיקרית, חום, נועדו הרי לעבור עליהם, ואם לא, אז רק לעקוף אותם, אבל רק באופן חד-פעמי.

מי שלא היה הערב בדיקסי, לא ראה את פמה, נותנת הדגמה חיה של שפתי המוצצת של יונתן סגל מ"אסקימו לימון". (מצטערת לא מצאתי תמונה של השפתיה)

כמובן שהיה המשך לפוסט הזה שנכתב ונמחק, כי מי רוצה לקרוא פוסט של צחצוח-גילוח, אבל בדרך לאוטובוס הרמתי עשיריה (מטבע, אלא מה?) וזה כיסה לי את הטיפ במסעדה.

ובכלל זה היה אחר צהרים/ערב של הנאה, של פסק זמן מהחיים, או שהוא עצמו חלק עיקר מהחיים, שמלמד, שגם אם אני עצבנית, מחורבנת, או דאוגה, אפשר ורצוי לצחוק עם חברה, או "רק" לגנוח מהנאה שלכאורה נראית פשוטה.

שאו ברכה.