צמח בר

ולעיתים,

כשאני חוזרת הביתה,

בשעת ערב מאוחרת,

אני מצפה לראות את האוטו האדום שלך

מציץ אליי מכיוון החניה,

וכשהמקום בולט מולי בריקנותו,

כמו שן עקורה,

כמו קרחת יער,

כמו בנין הרוס,

כמו חור שחור

אני נזכרת,

שכל זה היה, ולא יחזור,

ואז ליבי מחמיץ פעימה,

ועיניי מתמלאות דמעה,

ואני משניקה נשימה,

ואני חסרה אותך.