צמח בר

ליבך הטמון בחשכת
דיכאונך
פועם פעימות אטיות,
שברי נשמתך פזורים מסביבו
גודרים וגוזרים את דמותך.

חדרי זכרונות בנויים בנפשך
כה רבים עוד נותרו ריקים.
פרוזדוריך מלאים ארגזי זכרונות,
ולהם כבר אין לך מקום.

עכביש טווה את קוריו
על דלתות שלא נפתחו,
חוטי משי דקים לאין ספור
מסתירים ממך את אורך

למען האמת לפי התגובות אפאחד לא הבין על מה אני מדברת.

אני עצובה ומדוכאת מצד אחד, כי אני לבד, והלבד שלי מתוך בחירה, ועל כך אני עצובה- כי אני בוחרת להיות לבד.

אני שלמה עם עצמי, ואני חוגגת עם חברים, כשאני בוחרת לחגוג, וכשאני בוחרת את החברים.

פשוט מעט עצוב לי- שברבות השנים אני יותר לבד מאשר ביחד והכוונה היא אך ורק לזוגיות, ולא לחברים וחברות שכן עוטפים אותי בהמון אהבה.