צמח בר

יש ימים, בעצם בזמן האחרון זה הפך לתקופה, שבהם אני חשה שפתיל חיי מתקצר והולך.

תקופה מחלה ארוכה כמעט ללא הפסקה, קשיי נשימה, אי יכולת לצאת מהמיטה, קשיי ריכוז, תשישות איומה,

אפילו לכתוב או לקרוא אני כבר כמעט ולא יכולה.

זה מתיש.

לקפל כביסה מול הטלוויזיה, גומר אותי.

יוצאת לרופא וחוזרת כמעט על ארבע,

לכאורה אני נשמעת למי שמשוחח איתי טוב, אפילו מעולה, עד שהשיעול אוחז בי, אוחז ולא מרפה, לופת את גרוני באחיזה איתנה, שורף ריאותיי, ואני חשה כאילו עיניי יוצאות מחוריהן, מגרדת בציפורניים פירורי אוויר לנשימה.

גם לאבא שלי זה התחיל בצורה דומה.

7 שנים אחרי כן, הוא נשלח לקבורה.

אותם קשיי נשימה, כאבי שרירים, חולשה איומה, קשיי ריכוז, כאבי הראש, העיניים.

לאמר שאני מפחדת לעבור את הבדיקות, זו תהיה לשון המעטה.

לפני שנה ומחצה הבדיקה יצאה תקינה.

יש שעות שבהן אני חשה שפתיל חיי מתקצר והולך.

שיערך הארוך נערה,

חייך אקצר.

****

לאחר מלחמה פנימית ארוכה...

הנטיה הטבעית הרגילה והידועה שלי להסתגר בא' אמותיי בעת מצוקה ומחלה, גרסה שלא לפרסם את הפוסט דלעיל.

מה גם שפוסט כזה נראה בעיניי כהתמסכנות וכמניפולציה שנועדה לגרום לאנשים שסביבי לנסות לעטוף אותי בחיבוקים מרחמים,

ואין רגש יותר בזוי בעיניי מאשר התמסכנות ורחמים.

אבל, משהו אמר לי כן לכתוב, למרות שאני לא רוצה להדאיג את האנשים שסביבי.

בכדי שתדעו חברים שלי, שזו הסיבה שאני לא עונה לרוב הטלפונים שלכם.

רק שתדעו שזו הסיבה למרביתם של הפוסטים האפלים שלי בתקופה האחרונה...(משתעלת חמורות תוך כדי כתיבה)

שלום וביי, אני בדרך לרופא, להארכת חופשת מחלה.