"את מצרים ואני עבד
את יפה ואני עינים"
כך שר האיש שהופיע על הבמה בקולטורה לפני ש"דבש" עלו עליה,
(אלתרמן הוא לא, אני מעירה לעצמי בפולנית כבדה),
אני והחבר'ה מרימים לחיים, ומוחאים כפיים.
"חתרו תחתייך כשהיית חולה" אמרו לי, "בואי מחר לראיון עם הבוס שלנו, אנחנו צריכים אצלנו אנשים כמוך".
הם שותים בירה.
אני שותה טקילה גולד עם לימון ומלח.
לפני פחות מחודשיים כששתיתי בירה עם שוגר בארוחת צהריים, חשתי איך העין השלישית שלי נסגרת והאנשים הופכים דו ממדים, כמו צויירו בשתי שכבות בלבד, ואני לא קולטת את השידורים. לא אהבתי את התחושה.
"דבש" עולים לבמה, שתי גיטרות ותופים, ושרים ושרים.