צמח בר

ארז זוננשטיין ביקש לפרסם פוסט שמח במיוחד.

ואני הייתי שם בין הבלוגרים שצויינו במפורש.

היינו, התבקשתי לפרסם פוסט שמח ב- 22/05.

לא ידעתי שאני נתפסת כלא שמחה.

להיפך.

אם יש תקופה שבה אני שמחה במיוחד, הלא זו עכשיו.

משלימה פיגור של עשר שנים בהתפתחות הנפשית שלי.

דברים שלא העזתי לעשות לפני עשר וחמש-עשרה שנים, אני מתחילה להרגיש ולעשות עכשיו.

האביב התגנב לו בחטף אל ליבי והפתיע אותי, בזמן ובמקום שבו הייתי הכי לא מוכנה.

לא התכוננתי, לא הרמתי חומות.

זה עושה לי טוב, להרגיש כך עכשיו.

פוסט שמח?

פוסט של תודה.

תודה על החיים שאני חיה,

תודה על האוויר שאני נושמת,

על העבודה שאני עובדת,

תודה על המקלדת שבה אני כותבת,

תודה על המחברת בה אני משרבטת,

תודה על המים שאני שותה,

תודה, על האוכל שאני אוכלת,

ותודה על הבגדים שאני לובשת,

תודה על האיש שאני אוהבת,

תודה על הכאב שאני חווה, תודה על החוויה.

תודה, פשוט תודה.

אה, ואני שמחה.

ומאוהבת.

אז מה?

J

נ. ב.  אני רצינית מדי? דווקא שתדעו שציור יום ההולדת שלי בעבודה הוא ילדת פרחים, ואני נתפסת כשטותניקית שם.

אז מה?