צמח בר

אתה יודע אבא,

אתמול כשסיפרתי על הלטיפה שביקשת יממה לפני,

לפני שהיית לא

עמדו דמעות בעיניו של בן שיחי.

אתה יודע אבא,

לא עמד בי כוחי לספר לו על כל כך הרבה דברים,

שאני לא שוכחת,

אך גם לא זוכרת,

הלילות הקשים, בהם נאבקת על נשימתך,

ואני איתך,

ולו יכולתי הייתי נושמת עבורך.

על הבושה שאחזה בך עת הנחת לי,

בסופו של דבר לשטוף אותך.

על גופך מוכה הרזון, שנשען עליי

שהזכיר לי תמונות לא מכאן,

רזה קטן וחלוש, כמו ציפור שבויה.

על עיניך, שלאט לאט איבדו כל תקווה,

על השיחה האחרונה

בלילה האחרון שבו ישנתי איתך-

"יותר אני לא מזמין אותך לכאן"

כך אמרת לי, לכאורה כבדיחה,

ובשעה אחרת-

"כבר אין לי כוחות להילחם, ואין בשביל מה".

אתה יודע אבא,

אני רואה שברי דמותך ברחובות,

תנועה, מחווה, צעידה,

שרידים שלך.

אני הולכת במקומות בהם אהבת

להלך,

וחושבת