צמח בר

 פיטרתם אותי.

מסיבות כאלו ואחרות.

חיכיתם עם זה עד שאחזור מחופשת המחלה.

נתתם לי מכתב.

הכל טוב ויפה.

את זמן ההודעה המוקדמת ביקשתם שאעביר בבית.

זה נהוג בענף שלנו, ולי זה התאים, אני לפני תקופת מבחנים, והייתי צריכה להשלים את כל החומר שהחסרתי כשהייתי חולה.

אלא מה, לא בדקתם עובדות לאשורן,

כמו מה הוותק שלי בחברת האם שהעבירה אליכם על מנת לשמש ככח חיזוק.

חשבתם שתקופת ההודעה המוקדמת קצרה הרבה יותר- פחות משנה, ותוכלו להרשות לעצמכם, גם פיצויים לא חשבתם שתצטרכו לשלם.

חבל שלא עשיתם עבודה לעומק.

כשראיתי את המכתב, והתאריכים שעליו, הערתי את תשומת ליבכם, והלכתי הביתה בשימחה ובששון להעביר את זמן ההודעה המוקדמת.

לא התייחסתם למה שאמרתי לכם, ולכן שלחתי אי מייל רגוע ולא מאיים, בתפוצת כל המנכ"לים שמצביע על העובדות, ומה ש"לעניות הבנתי" מגיע לי.

לא קיבלתי התייחסות.

שלחתי היום תזכורת, ובנוסף הרמתי טלפון והשארתי הודעה למישהי שתחזור אליי.

חמש דקות אחרי כן, סמנכ"לית הכספים התקשרה, ואמרה בתמיהה "אני לא מבינה למה לא הודיעו לך, את צודקת,  נתתי הנחיה לשלם את כל המגיע לך בהתאם לחוזה העבודה המקורי".

שיטת התנהלות שכזו, יואו קנואו.