צמח בר

הימים קלים הם ועוברים במהירות,

רעש המכוניות העוברות ברחוב,

האנשים המדברים,

טלפונים מצלצלים,

מוזיקה נשמעת בקולי קולות,

המחשבות שעוברות במהירות,

התובנות שעולות ומתגבשות.

קל לי לבד, ואני אפילו שמחה על כך.

אבל בלילה,

בלילה זה כבר משהו אחר.

המיטה גדולה ובודדה,

ואני פתאום לא עייפה,

וכשאני נרדמת,

חלומותיי מלאים בך,

או שאתה בהם.

ואתה כל כך חי בהם, ומוחשי

ואפשר בך לגעת,

ואפשר גם אפשר לדבר.

ובבוקר אני קמה, מתעוררת

עם זכרון מתוק וחיוך,

שהופך להעוויה,

כשאני מגלה,

שהיה זה רק חלום,

שעדיין לא התממש למציאות

חיה.

אבל הימים קלים הם,

והלילות עוברים לאט.