רק ספר אחד?
למה מה קרה?
נשרף העולם?
התייבש הים?
רק ספר אחד ?
לקחת איתי לאי בודד?
ומה עם הספר(ים) שאני כותבת לעצמי?
זה כמו לשאול אותי איזה ספר השפיע עליי הכי הרבה.
מתי השפיע עליי?
באיזו תקופת גיל?
אני יכולה לספר לכם על "המסע על קון טיקי" ששחזר את המסע שעשו מתיישבי איי הפסחא הקדמוניים, זה היה החלום שלי, לפני גיל העשרה. ספר שלפני כמה שנים גיליתי באורה ובשימחה וקניתי אותו משומש, אך החלפתי אותו כנגד סוג של תנ"כ של קהילה ספציפית.
אחר כך (כלומר בגיל עשר'ה) היה את "המאהב" של א. ב. יהושע שידעתי אותו בע"פ, ועד היום יש בו קטעים שאני פשוט מדקלמת, ואת "ג'ורג' ברניני חוזר הביתה" (משום מה).
ובצבא, היה את הסדרה של היינליין שהחלה בבני מתושלח (נו גר בארץ נכריה, וכל השאר) והמשיכה עוד ועוד, וכל הספרים הללו קיימים אצלי בספריה, על סף התפוררות, כי אני קוראת בהם בלי סוף.
ואם יש סופר שדעותיו השפיעו עליי כמעט בכל תחום בחיים, זה היינליין.
ויש את תמונתו של דוריאן גריי, לאוסקר ויילד, זה שייך לשנות העשרים לחיי;
ויש את סידרת ילדי האדמה, שזה שייך לשנות השלושים (בעיקר) שלי;
ואם הייתי כותבת את הפוסט הזה בשבוע שעבר, הייתי בטח אומרת שהייתי לוקחת את "שלושה סוסים" של ארי דה לוקה.
ויש את "מיו מיו שלי", של אסטריד לינדגרדן (זותי שכתבה את בילבי) שהפכתי עולמות וסטימצקי בכדי לקבל אותו, ויש את "גבעת ווטרשיפ", ו"ההוביט" + "שר הטבעות", וכמובן בל נשכח חלילה את "ג'יין אייר" האלמותי.
ואיפה ספרי השירה המדאימים שבשנים האחרונות אני לא זזה בלי?
איפה אלכסנדר (פן), ואברהם (שלונסקי) ויונה (וולך) ורן (אדלר) ומיכל (סנונית) ורוני (סומק) ואבידן, וחלפי, ועוד ועוד?
ואיפה המוזיקה שלי?
לכל תקופת חיים יש את הספר שלה, ואת השיר שלה, ואת המשורר שלה, ואת הצבע שלה אצלי, ויהיה קשה לי לוותר על כל אחד מהם, כי כולם מלווים אותי מאז ועד עכשיו, ואם רק אחד, אז עדיף כבר בלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
