צמח בר

אני נזכרת בך.

תמונתך מבליחה בראשי.

באמצע נסיעה,

במסעדה,

בשיעור,

בחיבוק,

במיטה שכבר לא זרה.

ובעיני ראשי אני מביטה בתמונה,

רואה אותך

הולך,

מדבר,

מחייך,

צוחק.

רואה את עיניך מביטות בי,

כמו מתוך תמונה.

רואה אותך,

כפי שהיית ללפני המחלה.

רואה אותך,

ותוהה מה היה לך להגיד לי עכשיו,

או אולי לכתוב לי בפתק,

שהיית מגניב אליי באמצע הליל,

מספר לי איך אתה מרגיש,

וכמה אתה כואב ואוהב.

וכמה הפתקים הללו היו מרגיזים אותי אז,

וכמה הם חסרים לי עכשיו.

אבא.