מצד אחד, יש בי המון הרוצה להיאמר, מצד שני, לעומת זאת, כשאני מגיעה אל המעשה, אני נוכחת לפתע כי ברחו המילים ואינן, וכל מה שאני מנסה להגיד מסתבך בתוך עצמו, והמשפט שהיה כשחשבתי אותו קצר וקולע הפך ארוך צולע וחסר פשר, כמו גיבוב מילים הנערמות זו על זו, בניסיון להראות עצמן כמו בתצוגה, כמו מנסות להוכיח, שהמגבב בסך הכל אינטליגנט ומשכיל, וידו רבה בלשון.
ואני נתקעת מול באר שלכאורה היא שופעת מים, אולם המים שאותם היא שופעת אינם זכים מתוקים ומרווים, אלא מותירים את השותה מהם עם טעם מר (במקרה הטוב) או פה יבש וניחר, והוא, במהרה נוטש הבאר שלא על‑מנת לחזור אליה, לטובת בארות אחרות, טובות יותר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
