צמח בר

בסיומו של שיעור אני רצה לתחנה בכדי שלא אפספס את האוטובוס.

אם זה קורה אני נאלצת להמתין 20 דקות עד שיגיע הרכב שיוצא אחרי זה שפיספסתי.

במקרה כזה, אני עומדת לקרוא את לוח המודעות שמוצב ליד.

יש שם המון מודעות על דירות למכירה ולהשכרה.

רובן לא משתנות, אני מכירה אותן בע"פ.

הן כמעט ולא מתחלפות.

לוח הזמנים של אוטובוס כל הזמן משתנה.

אני חושבת עליך בזמן כזה,

וכמה הייתי רוצה להיות חבוקה בין זרועותיך,

או לפחות להיות לידך,

אפילו שלא באותו החדר,

אפילו רק אם אתה בחדר אחר,

או בחצר.

העיקר שאתה לא רחוק,

אלא במרחק נגיעה

אם אני רוצה.

ואני יודעת שאם זה לא היום

אז זה יקרה כנראה מחר,

ואני מעט נרגעת,

למרות שעדיין מתגעגעת.