בְּנִשְׁמתי חָפַרְתָּ לְךָ בור,
וְנִשְׁכַּבְתָּ בו בעודי בחיים,
הִתְכַּסֵּיתָ באדמת כאביי,
ועצבוניי היו לְךָ מצע וַרֵעַ
דִּשַּׁנְתָּ עצמךָ בתאוותיי
וְתִּחַחְתָּ בכמיהתי.
ואני אותךָ לעד אשא
עת שורשיךָ לופתים עצמותיי,
וענפיךָ משתרגים בין ורידיי,
פרחיךָ יניבו פרי,
בליבי, בעיניי, בחיוכי,
באהבתי.
***
למען הספק ספק- אין איש אליו מכוונת הכתיבה הזו.