וביום חמישי, אחרונת בועות האשליה שהקפתי את עצמי בהן ביחס אליו, תתנפץ לה.
ביום חמישי בערב.
או ביום שישי.
אני אמשיך לקוות עד יום שישי בלילה.
למרות שלדעתי ההגיונית לא יקרה מאומה.
אבל הרגש ממשיך לקוות.
אבל ביום שישי בערב כבר לא תהיה לי סיבה לקוות.
וביום שבת, אבא שלי יקח אותי לשיחה, ויבקש שאקח החלטות ואחריות לגבי החיים שלי, שאתחייב למשהו לשלושים השנים הקרובות.
שאקבל על עצמי אחריות שאני לא חושבת שכרגע אני מסוגלת לה, אתחייב למשהו שאני מרגישה שהוא גדול עליי, שלא אהיה מסוגלת להתמודד איתו, שיכניס אותי לקשיים.
חלמתי שאני רוצה לשכור את דירתה של סבתי שנפטרה לפני יותר מעשור.
זו שעמדה מוזנחת למעלה מעשר שנים, כי ארבעת האחים רבו על הירושה.
זו שהיו בה חדרים שפחדתי להכנס אליהם, כשהייתי ילדה.
זו שיש בה אחלה אוויר, למרות שיושבת כמעט על כביש ראשי, מהסואנים בארץ.
חלמתי שאבא שלי, מעט מעקם את פניו בפיקפוק, משל מה יש לי לעשות בדירה כל כך גדולה לבד.
והקדמתי אותו, ואמרתי --- (אחי) יגור איתי.
והוא הסכים, שניהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
