מסתבר שאני בעלת כוחות.
מסתבר שאני יכולה להזרים אנרגיות לאנשים אחרים, בין אם במילה, בחיוך או במגע.
היום הנחתי כף ידי על צווארה של חברה לעבודה, במקרה ובלי כוונה, והרגשתי חום זורם ממני אליה, והיא שאלה- ואו, מה את עושה לי? זה כל כך טוב.
ובאמת שלא עשיתי משהו מודע.
עניתי לה, שהזרמתי לה אנרגיות, שהיא הייתה זקוקה לזה.
וזה קורה שוב ושוב.
קורה שאני יודעת דברים על אנשים, דברים שמעולם לא דיברו עליהם, דברים שלא ידעתי שאני ידעתי שאני יודעת עליהם.
קורה שהאיש שבדיוק חשבתי עליו, מתקשר, שנתיים אחרי שדיברנו לאחרונה, רק בכדי לדבר.
או שאני מתקשרת למישהו שזקוק לדבר איתו.
ואני לא מתקשרת לאנשים אפילו לא לחברות שלי.
קורה שאני נמנעת להגיע למקומות שאני אמורה להגיע אליהם, ומצילה את נפשי ממוות.
אני כבר הרבה זמן יודעת שיש לי את זה.
הרבה זמן אני יודעת שיש לי אנרגיות שאני יכולה להזרים אותן לטובתם של הסובבים אותי.
מצד שני כשאני מדברת על כך, קו(ט)ל קטן עולה בתוכי ומלגלג- מה זה החארטה הזה? מה זה כל הדיבורים הפלצניים הללו? איזה שטויות של ניו אייג', של אנשים מרחפים, תלושים, חסרי יציבות, חסרי רגליים על הקרקע.
תרדי מהר לקרקע, ותפסיקי לדבר שטויות.
הכל בולשיט אחד גדול.
אבל כל זה נובע ממני בפרצים גדלים והולכים של אנרגיות, של כוחות, של יכולות.
כמו שורר בתכי מאבק בין שני ענקים.
המהות האמתית שלי, מול הצורך התרבותי החינוכי הבסיסי, הראשוני במשהו מוחשי של בטחון כלכלי, משהו שניתן לכמת, לגעת, לחוש, למשש, לתת לו תעודות וציונים.
את הכוחות שלי, לא ניתן בשלב זה, לתרגם למשהו כל כך ארצי, מעשי, כלכלי לקריירה מסודרת ממנה אני יכולה להתפרנס, ו"להתקדם".
מצד אחד יש בי הרצון במשהו כלכלי כזה, שיספק את הצרכים החומריים שלי, שאינם קטנים, כלל ועיקר, ומצד שני, כמו מעיין שזורם עמוק מתחת לפני הקרקע, ולאט, עם הזרימה, תופס גובה, ומתקרב לפני השטח, ומנסה לפרוץ החוצה, כך גם אותו כח חיים כופה עליי שינוי באורחות חשיבה, ובתפיסות חיים.
והדיסוננס שחשתי כל החיי עם הניסיון לאחוז בנקודות השקפה פשטניות וחומרניות, מתמעט עם ההבנה והתפישה של מהות אחרת שקיימת בי.
זה לא קל.
זה לא קל להיפטר מהרגלים.
זה לא קל להבין, למרות שתמיד ידעתי.
זה לא קל לוותר על משהו שתמיד חלמתי,
ועכשיו אני מבינה שמעולם לא רציתי.
זה לא קל לדעת מה אני רוצה.
ואני עכשיו גם מבינה שזו החסימה שלי, מה שמונע מבעדי להשתחרר לחלוטין ולהגיע למלוא העוצמה שלי.
כן, אני יודעת.
זה אפילו פוגע בבריאות הנפשית שלי.
אבל אני עדיין מפחדת. מפחדת שכל זה לא אמיתי, עורבא פרח, שיקרי. לא נכון. שאני מרמה את עצמי, מוליכה את עצמי שולל בסיפורי יכולות מטא-נרמאליות בכדי להרגיש טוב עם עצמי, בכדי לנסות להגיע לסיפוק נפשי.
* * *
הכוחות שלי מגיעים אליי ולא אני אליהם.
הם יקחו אותי איתם בסופו של דבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
