צמח בר

חם

המזגן התקלקל בדירה שלך.

אני עירומה, שכובה על המיטה, לומדת, קוראת לקראת המבחן של מחר.

רגליי מיטלטלות באוויר.

אתה יוצא מהמקלחת, ונכנס לחדר, עדיין מתנגב.

על עורך מתנצנצות טיפות של מים.

אני עסוקה בענייניי, לא מביטה עליך.

שומעת רחשים בחדר, אך אני משתדלת שלא לאבד ריכוז, הרי כל כך קל להסיט אותי ממטרתי.

אני חשה דיגדוג קל כמו עיקצוץ על ירכיי ונעה על מנת לחדש את זרימת הדם.

הדיגדוג נע ביחד איתי.

אני משקיעה עצמי עוד יותר במחברת.

אך גופי ומוחי כבר אינם מחוברים.

מוחי באותיות המצטיירות לנגד עיניי.

גופי לעומת זאת מתמקד בקצות העצבים המדוגדגים ונעים לעבר פנים ירכיי.

רגליי נפסקות, ומגרוני עולה קול גירגור קל.

אני מנסה להתהפך, אך ידך מונחת על כתפי בעדינות ומשאירה אותי כפי שאני.

האותיות מתערפלות, אני כבר לא יכולה לקורא, מניחה פניי בחיק המחברת, ומתמכרת להרגשה.

רגליי נפשקות עוד.

המגע מתחזק ונע לעבר אותה נקודת מפגש, אותה תלולית שכרגע כבר נמצאת בשליטתך.

אתה מלטף בעדינות, חש את חומי פורץ אליך, ואתה חודר עם אבצע אחת, אחר השניה ואני מרימה ראשי ביבבה.

משחק קלות, מניח את האגודל שלך על הדגדגן שלי ומתחיל לנגן...

אויש, מי לימד אותך לנגן כל כך טוב על כלי הנגינה שלי?